ג'יימסון IPA EDITION JAMESON

עוד ויסקי חדש שמגיע אלינו הוא ג'יימסון IPA אדישן, גרסה חדשה של הבלנדד ויסקי האירי הידוע, שזוכה לפיניש מעניין בחביות בירת IPA. זו לא הפעם הראשונה שג'יימסון מוציאים גרסה קצת שונה בפיניש לג'יימסון בחביות בירה (בעבר סיקרתי את גרסת פיניש הסטאוט בבלוג).

פיניש IPA איננו משהו שטרם בוצע בויסקים אחרים (ראו למשל את גרסת גלנפידיך IPA), אבל בהחלט ניסוי מעניין ויהיה נחמד לראות איך חבית ה IPA תשפיע על התזקיק (יותר נכון על הויסקי). אני מניח שהרב ישתו אותו בקוקטייל או עם קרח, אבל רשמי טעימה NEAT מעניינים גם, הלא כן?

ג'יימסון IPA EDITION

אף: ארומות של אשכולית קופצות לאף בגל הראשון של הארומות, לצד לימון \ ליים, וניל וכשות. ארומות של עץ האלות גם הן מורגשות בגל השני וככל שעובר הזמן בכוס מתגברות. חביות ה IPA שינו בצורה מעניינת את האף האופייני לג'יימסון, וזה נחמד מאוד ומרענן.

פה: מייד מורגשת מרירות כשותית , עם קליפות אשכולית אדומה, ועשבוניות נעימה לצד גריין קצת תוקפני,ומתיקות ונילית.

סיומת: סיומת מאלטית ומתקתקה לצד תפוח עץ ירוק, כשות ומרירות של קליפת הדר.

לסיכום: הייתי די ספקן כמה נרגיש את השפעת הכשות מחבית ה IPA, אבל היא מורגשת הייטב הן באף והם בפה ובסיומת, ומוסיפה מרירות נעימה לצד אשכוליות ועשבוניות. סה"כ ויסקי נעים ומעניין יותר מהג'יימסון הרגיל. מניח שרובנו לא נשתה אותו נקי, אבל כשכזה הוא יוסיף לכל קוקטייל נופף מעניין. המחיר 120 ש"ל לא יקר כלל וכלל , אם כי במחירים הללו יש גם מאלטים צעירים ללא גיל שללגימה NEAT אולי יתאימו יותר (למשל גלן גרנט, טומטין, או לוך לומונד צעירים NAS), תמורת עוד 10 שח בערך ממוצב כבר גלנפידיך 12, וטומאטין 12.. כך כשהתחרות עזה.

טמפו צרפו כמה הצעות הגשה מעניינות עבורו, אותן ניסיתי גם כן:

גיימסון IPA בכוס גבוהה עם מי טוניק – 50 מ"ל ג'יימסון, קרח, ולהציף עם מיי טוניק ולסחוט מעט לימון או ליים. – מאוד אהבתי, אחלה של משקה לקייץ, והויסקי משתלב נהדר עם המרירות של הטוניק.

ג'יימסון IPA עם ביטר למון ובירת קראפט IPA (אני ניסיתי עם LAGUNITAS IPA שהגיעה עם הבקבוק) – מוזגים לכוס מלאה קרח. פחות התחברתי למשקה הזה, אני חייב להגיד.

שיבאס ריגל מיזונארה

שיבאס ריגל? כן, שיבאס ריגל. אחד מהבלנדים היותר מוכרים בארץ שפעם נחשב "סמל סטטוס" בארועים וחתונות, משיק גרסא חדשה בארץ : מיזונארה.

למי שלא מכיר, מיזונארה הוא סוג של עץ אלון שגדל  ביפן (Quercus crispula A בשמו הלטיני). עץ המיזונארה נחשב יקר במיוחד מאחר וקשה מאוד להכין ממנו חביות (הענפים פחות ישרים וקשה להכין ממנו מוטות),וגם טבעו שונה מהאלון האמריקאי , או האירופאי, הוא רך, רגיש ומלא נקבוביות, ואפשר להכין חביות רק מעצים בוגרים בני 200 שנה ויותר, מה שמייקר את העניין.

יש מזקקות יפניות שמשתמשות בעץ האלון הזה (למשל ימזאקי, מורכב מערבוב של כמה וכמה סוגי אלון, ביניהם אלון יפני), אבל בד"כ היישון איננו באלון יפני בבלעדיות מהסיבות שפרטתי. הוא גם יקר מאוד.

שיבאס מיזונארה איננו ויסקי חדש, הוא הושק לראשונה בשנת 2014, ובמדינות מסויימות שווק עם לייבל וציון גיל של 12 שנה, אלינו לעומת זאת הוא מגיע כבלנדד ויסקי ללא ציון גיל (למרות שיש טעמה שהוא אולי מכיל ויסקי בן 12, אבל אני לא קונה את זה – בגדול אם ויסקי במיוחד בלנדד ויסקי מיושן 12 שנה, אין שום חברת ויסקי שבעולם שתבחר לבקבק אותו ולא לציין גיל.)

בכל מקרה, הויסקי מורכב מערבוב של כמה סוגי חביות, חלקן חביות מיזונארה (לא ברור היחס, אבל מניח שזה המיעוט), וכמובן מדובר על ערבוב של מאלט וויסקי וגריין ויסקי – כמו כל שיבאס ריגל בלנדד (שיבאס היא הבעלים של סטרת'סיילה ולוגמורן, ולכן סבירות גבוהה ששניהם נמצאים פה לצד ויסקי אחרים לאו דווקא בבעלות שיבאס – אבל לא נדע).

הבקבוק מעוצב בצבע טורקיז מעניין, עם קצת כיתוב יפני, סה"כ מושך את העין. ניסיתי אותו בוויסקי לייב, ולא זכור לי שהיה יוצא דופן, אבל ניתן לו עוד צ'אנס, יותר בתשומת לב. קדימה

שיבאס מיזונארה, 46% , סביב 200 ש"ח בחנויות 

אף: מרגיש  קצת אלכהולי באף, הגריין (הצעיר לטעמי) שולט, יש מתיקות נעימה , עץ ותבלינים לצד רמזים לפרי : תפוח בשל, בננה, ואולי גם אגס, לצד וניל ורמז למעט פרי יבש ואגוזים. סה"כ אף שכיף להריח.

פה: גם בפה הגריין משתלט, עם מתיקות דבשית, וגם קצת אלכוהול, מרגיש לי צעיר הרבה יותר מ12 שנה, פרי הדר, ואגוזים, עם מרירות שמאזנת קצת את המתיקות, וטיפה שוקולד. סה"כ מרגיש קצת מחוספס, ואלכוהולי.

סיומת: קצרה, עץ , ומשחק בין מתיקות למרירות.

השורה התחתונה:

מדובר בוייסקי חביב, עם אף מהנה מאוד שמבטיח רבות, וחבל שהפה לא עומד בציפיות ומרגיש צעיר מדי, מחוספס ואלכוהולי, כשהגריין שולט, ולא לטובה. ויסקי לא מחייב ללגימה, אני חושב שאני מעדיף את השיבאס 12 "הרגיל" אם כבר בשיבאס עסקינן.

בימים בהם ניתן לקנות לא מעט מאלטים טובים במחיר של סביב ה 200 ש"ח, ומטה, תהיה לו תחרות עזה מאוד. לקוחות שמרנים שרגילים ללגימת שיבאס הם קהל היעד, אני מניח.